גמילה מחיתולים בגיל שנה וחצי עד 4: מאיפה מתחילים?

כולם מסביב כבר נגמלו, והוא עדיין בחיתול. זה בסדר?

אין גיל אחד שבו כל הילדים נגמלים, וההשוואה לילד של השכנים לא מובילה לשום מקום. יש ילדים שמראים סימנים כבר סביב שנה וחצי, ויש שמוכנים רק קרוב לגיל 4. גם ילד בן שנתיים וחצי או בן 3 שעוד בחיתול נמצא בתוך הטווח הזה. מה שקובע הוא סימנים אצל הילד, ומקום פנוי אצלך.

איך יודעים שהילד מוכן לגמילה?

מסתכלים על 10 סימנים, לא על לוח השנה. עוברים עליהם הערב, בשקט, בלי לשאול אותו:

1. מתעניין בשירותים או בסיר.
2. מחזיק פיפי לפחות שעה עד שעתיים.
3. אומר, או משמיע קול, כשהוא עושה.
4. לא נוח לו בחיתול רטוב או מלוכלך.
5. הולך ויושב בכוחות עצמו.
6. מבין הוראה פשוטה.
7. מוריד ומעלה מכנסיים בעצמו, גם אם חלקית.
8. מתעניין בתחתונים.
9. נשאר יבש לפחות שעתיים ביום.
10. יושב בשקט 2 עד 3 דקות.

8 ומעלה: הוא בשל, מוכן ורוצה. 5 עד 7: יש בסיס מצוין, ומציעים לשבת על הסיר בזמנים קבועים, כמו לפני האמבטיה, בלי לחץ. עד 4: עוד לא, וזה בסדר גמור. ניסיון גמילה עכשיו עלול להפוך למאבק מתיש, ואין בזה צורך.

ועוד שתי שאלות, עלייך. השבועיים הקרובים נקיים משינוי גדול? מעבר דירה, גמילה ממוצץ, לידה, נסיעה ארוכה: אם משהו כזה בדרך, מחכים. ויש לך עכשיו כמה שבועות להיות ממש על זה, ולהתלכלך יחד בתהליך? אם לא, זה לא אומר שמשהו לא בסדר, לא אצלך ולא אצלו. מחכים לזמן שמתאים.

מה מכינים לפני היום הראשון?

את הבית, ואת השפה.

• סיר, או ישבנון עם שרפרף, במקום קבוע. בלי תמיכה לרגליים קשה מאוד לשחרר, ואסלה גבוהה בלי שרפרף יכולה להפחיד.
• מכנסיים עם גומי בלבד. בלי כפתורים, בלי רוכסנים, בלי אוברול. משהו שהוא מוריד לבד.
• תחתונים שהוא בוחר. הולכים יחד לחנות. 10 עד 15 זוגות. אפשר גם לקשט את הסיר יחד במדבקות. זה יוצר שייכות.
• שפה נקייה. בלי "איכסה" ובלי "מגעיל". פיפי וקקי הם תוצרים טבעיים של הגוף, וככה מדברים עליהם.
• שני ההורים באותן מילים. מסכמים מראש: אותם משפטים, בלי פרסים, בלי כעס על פספוסים.
• הגננת. מספרים לה מה רואים בבית ובאילו מילים משתמשים, ומכינים תיק עם 5 עד 6 סטים של בגדים.

מה קורה ביום הראשון?

היום הראשון הוא יום של איסוף נתונים. לומדים את הילד, לא בודקים אותו. המטרה היא לא אפס פספוסים, אלא היכרות שלו עם תחושות הגוף.

בוחרים יום שאת פנויה בו לגמרי. בבוקר נפרדים מהחיתול בהתרגשות ולובשים את התחתונים שבחרתם יחד. מציעים לשבת על הסיר בצמתים קבועים: בקימה, אחרי ארוחת הבוקר, אחרי הצהריים, ולפני המקלחת. בלי לשכנע. אם הוא מסרב: "בסדר, הסיר מחכה לך כאן כשתרגיש שהפיפי רוצה לצאת."

במקום "יש לך פיפי?": "הגוף שלך אומר לך משהו?" וכשהצליח: "הקשבת לגוף שלך, והפיפי הגיע לסיר."

חיתול הלילה נשאר. לילה הוא סיפור נפרד.

הוא מפספס כל הזמן. להפסיק?

לא. בהתחלה יש מלא פספוסים, וזאת הלמידה של הגמילה: דרך הפספוס. ילד שמודיע רק אחרי שהכול רטוב נמצא בשלב מעולה. המודעות מתחילה להתעורר.

אחרי כל פספוס, עניינית, בלי דרמה: "בוא נחליף בגדים שיהיה לך נעים. פעם הבאה שאתה מרגיש שיש לך, אפשר ללכת לסיר, או להגיד לי ונלך יחד." וזהו. ממשיכים לשחק. לא חופרים בזה.

ומפסיקים לשאול. "יש לך פיפי?" כל חצי שעה מעביר את האחריות אלייך. הגוף שלו, האחריות שלו. כן לוקחים יזום לפני נסיעה ארוכה או לפני שינה. כל השאר שלו.

יוצאים מהבית, כבר מהימים הראשונים. לוקחים בגדים להחלפה ויוצאים, למקומות שנוח להתלכלך בהם: פארק, מרפסת, מזרקה. חיתול "רק כי יוצאים" אומר לו שלא סומכים עליו.

ואם מצאת את עצמך מתחננת, משחדת או כועסת ליד השירותים, נכנסתם למאבק שליטה. אז עוצרים. שבועיים של חופש, בלי אשמה, ומתחילים מחדש מההכנה. עצירה היא לא כישלון.

והקקי?

קקי לוקח זמן. נקודה. והוא תלוי מאוד בשחרור שלך. בשביל פעוט הקקי הוא חלק ממנו, ולראות אותו נעלם באסלה זה לא פשוט. ילד שעושה קקי רק בתחתונים אומר, במילים אחרות, שהוא עדיין מתקשה להיפרד.

לא שואלים, ולא מסבירים איפה עושים. הוא יודע. כשזה קרה: "אני רואה שעשית קקי. בוא נלך לנקות, נשים תחתון חדש ונמשיך לשחק." בלי "לא נורא", בלי מבט מאוכזב. אם הוא מבקש חיתול רק לקקי, נותנים, ומבקשים שיעשה בחדר השירותים. לאט לאט מתקרבים לסיר. ואם הוא מפחד מהסיר, לא מכריחים לשבת. העיקר שלא יהיה לחץ.

ובלילה?

לילה הוא מסלול נפרד, ותלוי בבשלות של הגוף, לא בלמידה. הסימן: חיתול יבש בבוקר, שבוע עד שבועיים ברצף. עד אז החיתול נשאר, גם אם ביום הוא גמול כבר חודש. ואם הורידו ובמשך שבוע הוא מרטיב כל לילה, מחזירים חיתול באהבה ומנסים שוב בעוד שבועיים. לא מעירים אותו לפיפי בלילה. הגוף צריך ללמוד לבד.

מה עושים כבר הערב

1. עוברים על 10 הסימנים, בשקט, בלי לשאול אותו.
2. בודקים את היומן: שבועיים בלי שינוי גדול?
3. שואלים את עצמך בכנות: יש לי כמה שבועות להיות על זה?
4. מסכמים עם בן או בת הזוג: אותן מילים, ומה אומרים אחרי פספוס.
5. אם הכול ירוק: מחר הולכים יחד לקנות תחתונים.

מתי פונים לאיש מקצוע?

כשיש כאב בפיפי או בקקי, דם, קקי קשה שכואב, ילד שמתאפק ימים, חום, או הרטבה שחזרה פתאום אחרי תקופה יבשה: רופא הילדים, לפני כל עצה אחרת. ואם הוא כבר אחרי גיל 4 ועדיין אין סימני מוכנות, שואלים את רופא הילדים או את האחות בטיפת חלב. גם השאלה עד איזה גיל הרטבת לילה רגילה היא שאלה לרופא, לא לדף באינטרנט. המאמנת של Parently לא עונה על שאלות רפואיות, ומפנה לרופא הילדים.

וכשהגמילה הפכה למאבק שמשתלט על כל היום, או התפרקה אחרי שינוי גדול בבית ולא חוזרת, זה כבר יותר מדבר אחד לנסות. שם מתאימה הדרכת הורים אישית.