ילד בגיל שנתיים עד 6 לא נרדם לבד. מה עושים?

למה ילד לא נרדם לבד?

כי ילד לא לומד להירגע לבד. הוא לומד את זה ממי שמרגיע אותו. בגיל הזה, בן 3 כמו בן 5, הקריאה מהחדר היא הרבה פעמים בדיקה: את עדיין שם? לא בקשה אמיתית לעוד מים או לעוד סיפור.

לפני כל שיטה בודקים את הפשוט. הוא עייף מדי, או דווקא עוד לא עייף? רעב? היה יום עמוס, גן חדש, אח חדש, מעבר למיטה גדולה? בכי לפני שינה בגיל הזה הוא הרבה פעמים פריקה של היום, לא סימן שמשהו לא בסדר אצלו או אצלך.

להשאיר אותו לבכות עד שיירדם?

לא. לא בשיטה הזאת. ילד שבוכה ולא מקבל מענה בוכה חזק יותר, לא פחות. מה שמשתנה לאורך הדרך הוא המרחק ממך, לא הנוכחות שלך. הוא יודע שאת שם. כמה רחוק, זה מה שזז.

מה אומרים לו כשהוא קורא שוב ושוב?

משפט אחד, אותו ניסוח בכל פעם: "אני פה. אני שומעת אותך. עכשיו ישנים."

בלי משא ומתן, בלי עוד סיפור, בלי הסבר למה צריך לישון. ילד עייף לא שומע הסבר בעשר בלילה. הוא שומע את הטון. קצר, שקט, אותו דבר. בפעם החמישית זה כבר נשמע לו כמו חלק מהחדר, ולא כמו הזמנה לשיחה.

איך מלמדים ילד להירדם לבד, שלב אחרי שלב?

כמו סולם. מדרגה אחת בכל פעם, בדרך כלל כשבוע על כל מדרגה.

1. כיסא צמוד למיטה. סיפור, נשיקה, ויושבים על הכיסא עד שהוא נרדם. בלי טלפון, בלי לדבר. יד על הגב אם צריך. רק שם.
2. הכיסא באמצע החדר. אותו סדר ערב, אותו משפט כשהוא קורא. רק הכיסא זז.
3. הכיסא ליד הדלת. אותו דבר, קצת יותר רחוק.
4. מחוץ לחדר, עם ביקורים. יוצאים, ואחרי כמה דקות מציצים לרגע, בשקט. ואז שוב.

מתי עולים מדרגה? כשהוא כבר רגוע במדרגה הזאת, כמה לילות ברצף. ואם היה לילה קשה, נשארים במדרגה, ולא ממהרים לחזור אחורה. לילה קשה הוא לילה קשה, לא כישלון של התהליך.

ואם היום הוא נרדם רק כשאת שוכבת לידו? אז זאת המדרגה הראשונה שלכם: משכיבה לידו לישיבה על קצה המיטה. הסולם מתחיל מאיפה שאתם, לא מאיפה שכתוב.

מוצץ, בובה או שמיכה קבועה נשארים איתו בכל מדרגה. הם עוזרים לו להירגע, ולא מפריעים לתהליך.

ואם הערבים עצמם סוערים, עם צרחות ומכות לפני המיטה, הסולם מחכה. קודם מרגיעים את הערב: אותו סדר, אותו משפט, כמה ערבים. הרדמה רגועה נשענת על ערב רגוע.

בבוקר אומרים לו מה הוא עשה: "נרדמת בעצמך, ואמא ישבה על הכיסא. איזה גדול." לא פרס, לא מדבקה. רק המילים.

הוא ישן איתנו במיטה. מאיפה מתחילים?

מאותו מקום. הסולם לא דורש שהוא יתחיל בחדר שלו. אם היום הוא ישן איתכם, המדרגה הראשונה היא שהוא נרדם במיטה שלו ואת לידו, ורק אחר כך הכיסא. מדרגה אחת. אין פרס על קפיצה של שתיים, ויש מחיר: לילה שנשבר, ובשתיים בלילה אין לאף אחד כוח להתחיל מחדש.

מה עם סדר הערב?

סדר ערב קבוע הוא העוגן. מקלחת באותה שעה כל ערב היא עוגן חזק במיוחד. אחריה אותו רצף, באותו סדר: פיג׳מה, סיפור, נשיקה, הכיסא. ואומרים לו מראש מה הסדר, לפני שמתחילים, לא תוך כדי.

הגוף שלו לומד את הרצף. אחרי כמה ערבים המקלחת כבר אומרת לו שהלילה מתחיל.

הוא מתעורר בלילה בבכי וקורא. אותו דבר?

כן. אותו משפט, אותה מדרגה. אם הכיסא צמוד למיטה בהרדמה, בשתיים בלילה חוזרים לכיסא, לא למיטה שלכם. ילד שמתעורר בלילה לא מבקש שיחה. הוא מבקש לדעת שהעולם עוד במקום. המשפט עונה על זה.

מה עושים כבר הערב

1. אומרים לו את סדר הערב מראש, במשפט אחד: "מקלחת, פיג׳מה, סיפור, נשיקה, ואני יושבת על הכיסא."
2. בוחרים את המשפט לקריאות, ואומרים אותו פעם אחת בקול, לעצמך, לפני שנכנסים.
3. מדרגה אחת בלבד: כיסא צמוד למיטה. ואם היום שוכבים לידו, אז ישיבה על המיטה.
4. כשהוא קורא: אותו משפט. גם בפעם השישית.
5. בבוקר: לומר לו במילים מה הוא עשה הלילה.

מתי פונים לאיש מקצוע?

כשהשינה עצמה נראית אחרת. נחירות קבועות, עצירות בנשימה בשינה, צרחות מתוך שינה שחוזרות הרבה והוא לא זוכר אותן בבוקר, חום, כאב, או שינוי פתאומי בשינה בלי סיבה שאת מזהה: רופא הילדים, לא דף באינטרנט. המאמנת של Parently לא עונה על שאלות רפואיות, ומפנה לרופא הילדים.

וכשהפחד מהלילה משתלט גם על היום, או שההירדמות התפרקה אחרי שינוי גדול בבית ולא חוזרת, זה כבר יותר מדבר אחד לנסות. שם מתאימה הדרכת הורים אישית.